משמעותן של המאזניים

פרשת קדושים פותחת בקריאה לעדת בני ישראל: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", ומייד לאחר מכן סוקרת התורה רשימת מפורטת של ציוויים בתחומים שונים עם דגש על מצוות חברתיות כמו: "ואהבת לרעך כמוך", "לא תעמוד על דם רעך", "לא תקום ולא תיטור".
סדרת המצוות מסתיימת בשני ציווים שההנמקה להם היא יציאת מצרים:
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה': (י"ט, לג-לז)

יציאת מצרים מהווה את הבסיס החברתי והמוסרי בישראל. היחס לזר: "ואהבת לו כמוך" כלקח מאפליית ישראל במצרים שהייתה בית עבדים. ההתנהגות האישית המוסרית: "לא תעשו עול במשפט", לא מדובר על המשפט החברתי אלא על האדם הפרטי הצריך לשפוט את התנהגותו בינו לבין עצמו, הדבר מתבטא בעיקר ביושר בתחום המסחר. כלי המדידה בהם הסוחר משתמש חייבים להיות מדויקים ומכוילים. הזר הוא הפגיע ביותר בחברה, וקל להונות אותו במיוחד בתחום המסחרי, ולכן מצוות אלו סמוכות אחת לשנייה.

אהבת הזר היא פועל יוצא מיציאת מצרים ואילו היושר האישי הוא הייעוד של יציאת מצרים, האידיאל של "גוי קדוש" שנמסר לישראל ערב מתן תורה (שמות י"ט) מתבטא בעיקר בישרות.

שתי מצוות אלו נמצאות בחתימה של סדרת המצוות כי הן הבסיס לכל שאר המצוות. ההגנה על החלשים שבחברה ועל האזרח החשוף לרמאויות מסוגים שונים. עם ישראל שסבל משעבוד ועול במצרים, אמור להבין היטב את הערך של צדק, יושר ורחמים ביחסי אנוש.
התורה מביאה דוגמאות לכלי מדידה: מאזניים, אבנים, איפה והין. הכלי הראשון הוא המאזנים. המילה מופיעה בלשון רבים כי למאזנים יש שתי קערות שתלויות בחוטים, באחת שמים את אבני המשקל, ובשנייה את הדבר שרוצים לדעת את משקלו.

"מאזני צדק" הכוונה למאזניים מדויקים, שמראים את המשקל הנכון. ההפך ממאזני צדק הם "מאזני מרמה": "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב" (הושע י"ב, ח), הושע מוכיח את אפרים (ממלכת ישראל) על מסחר הנעשה כמעשה כנען, מרמה ועושק את לקוחותיו, אוהב לעשוק, בפרשתנו מופיע גם הציווי: "לא תעשוק את רעך" (י"ג). גם הנביא מיכה מוכיח את בני דורו ומשתמש במאזנים: "הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה: אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם:" (ו' יא-יב), וכך גם עמוס: "לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר:" (ח' ה-ו).

הושע, מיכה ועמוס, שלשה נביאים מתריעים על רמאות במסחר. עמוס ומיכה זועקים גם על הפגיעה בחלשים. עמוס אומר על נשי שומרון: "העושקות דלים הרוצצות אביונים" (ד' א) ומיכה מתריע על גזלת רכוש: "וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ".
השורש אזן מופיע במקרא בבניין הפעיל במשמעות של שמיעה: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים ל"ב א) או "אם שמע תשמע לקול ה' אלוקיך והאזנת למצוותיו" (שמות ט"ו ,כו). גם קהלת משתמש בפועל אזן: "ואזן וחקר תקן משלים הרבה" (י"ב ט). פסוק זה ניתן להסביר במשמעות של שמיעה, החכם מאזין לדברי חכמים, אזן בבניין פיעל, כך מופיע בתרגום: "ואצית לקל חכימיא", וכך התרגום של "האזינו- אציתו". קהלת מספר ששמע דברי חכמים והשתמש בהם. רשב"ם מפרש: "נתן אזניו ולבו לחקור". הסבר נוסף, אזן שקל במאזנים את דבריו, הישווה בין דברים על מנת להכריע כיצד לנהוג. שלמה בספריו עוסק רבות באיזון בין ערכים: "טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט" (משלי ט"ז ח'), האם כדי להרבות בצדקה מותר להתנהג שלא ביושר? שלמה קובע שעדיף לתת מעט צדקה מאשר לעוות את משפט הצדק. גם בפרשתנו ברשימת המצוות ניתן לראות סדרי עדיפויות, מורא אב ואם אינו יכול לסתור את שמירת השבת, ולכן אם אביו או אמו של אדם מצווים עליו לחלל שבת אין לו לשמוע להם: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה'", מורא אב ואם שאינו סותר את מצוות ה', השבת כדוגמא.

רש"י מפרש: "ואזן - עשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה ובא ועשה לה אזנים שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה וגזר על השניות סייג לעריות", אזן מלשון בליטה, כמו שאזניו של אדם בולטות כך שלמה הוסיף תקנות וגזירות לתורה. בלשון המקרא דבר בולט נקרא "יד" ולא אוזן.

שמיעה היא קבלה והפנמה, המדע המודרני גילה את הקשר בין השמיעה לגזע המוח, השתלת שתל שמיעה בגזע המוח. במאה ה-19 התגלה שאיברי האיזון של האדם נמצאים באוזניים. שמיעה ואיזון בחוברת אחת. כדי להגיע לשיקול דעת נכון יש צורך להאזין, להקשיב לאחרים. ניתן להוסיף שהבולטות של האזנים בגוף האדם מבטאת שההקשבה והאיזון צריכות להיות התכונות הבולטות גם בהתנהגותו החברתית והערכית של האדם.

המאזניים מסמלות בתרבויות שונות את הצדק, מקור קדום נמצא בספר המתים המצרי, מהמאה ה-13 לפני הספירה שם מתואר משפטו של הנפטר, בצד אחד של המאזנים שמים את לבו ובצד השני נוצה, אם ליבו קל מנוצה הוא זוכה לחיי נצח ואם כבד מנוצה הוא מושלך לאבדון. גם במסורת היהודית מזל מאזניים הוא מזלו של חודש תשרי שבתחילתו יום הדין, ראש השנה: "אמר רבי חייא בשם ר' לוי כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה במאזנים לעלות מוחל להם הקדוש ברוך הוא במזל מאזנים בחדש תשרי (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" (במדבר רבה ט"ז כג). מאזני הצדק האמיתי הם בידי שמים. המאזנים האנושיות יכולות להיות מאזני צדק או חלילה מאזני מרמה או מאזני רשע כדברי הנביאים. הדבר אינו תלוי בליבו של האדם אלא בעיקר בהכרעתו המשפטית האישית כיצד לנהוג, האם ללכת בדרך הישרה או לסטות ממנה.

"אמר ריב"ל: כל השם אורחותיו בעולם הזה - זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושם דרך אראנו בישע אלהים, אל תקרי ושם /שין שמאלית/ אלא ושם /שין ימנית/ דרך.", (סוטה ה:), אדם מודד ושוקל את דרכיו ומכריע, וכך כתב הרמב"ם:
הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת, וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק, ולא יקפוץ ידו ביותר, ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך, ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, וכן שאר דעותיו, ודרך זו היא דרך החכמים, כל אדם שדעותיו דעות בינונית /בינוניות/ ממוצעות נקרא חכם.(הלכות דעות א' ו).
משפטי התורה וחוקיה מטרתם לסייע לאדם מישראל לשום את אורחותיו: "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם ....וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'".